1
311 לשונו להלן אסתר ה, יד לאחר ציון 618: "כי כל העניינים שנעשו במגילה הזאת לא היה המשך להם, כי כאשר פרשנו גם כן למעלה בזה שקרא גאולה זאת 'אילת השחר', כמו האילה שהיא קופצת במהירות מכאן לכאן, וכמו השחר שממהר לצאת מן האפילה אל האורה, ולכך קרא הגאולה זאת 'אילת השחר'... וכמו שנתבאר למעלה בהקדמה ענין זה. והטעם הוא ענין מופלג, כי דבר זה מורה על ענין שאינו תחת המשך הזמן כלל, רק שהוא על הזמן, ולכך הוא במהירות היותר". ולהלן ו, יד כתב: "כל זה לומר על מהירות הגאולה הזאת, וכדכתיב גם כן שם 'עודם מדברים עמו ויבהילו להביא את המן'. כי זה שהיתה הגאולה במהירות היותר הוא דבר גדול, כמו שנתבאר לפני זה אצל להלן ה, יד 'ובבוקר אמור למלך'... 'עודם מדברים וגו", מה שהוצרך לומר 'עודם מדברים', וגם 'ויבהילו וגו", ולא הוי ליה למכתב רק 'ויביאו את המן אל המשתה'. אבל מפני כי כל דבר שהוא מן השם יתברך ואינו מן הנהגת העולם, אינו נמשך. שכל הנהגת העולם הוא בזמן, אבל דבר שהוא מן השם יתברך, כאשר התחיל לצאת אל הפעל יוצא במהירות. כי ההויה כמו זאת שהוא מן השם יתברך, אינו תחת הזמן. וכתב דבר זה, כי בזה נגלה שהוא פעל השם יתברך, רק כי לא היה נס נגלה". וראה להלן פ"ו הערה 408. ובתפילת "אשר הניא" הנאמרת אחר קריאת המגילה אמרינן "ביקש להשמיד ונשמד מהרה", ותיבת "מהרה" מורה על דבריו שכתב כאן. ויש להעיר, דנאמר על הגאולה העתידה ישעיה נב, יב "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון", ומדוע שונה הגאולה העתידה משאר גאולות בענין זה של חפזון וזריזות. דע, שהמהר"ל עצמו ישב על מדוכה זו בנצח ישראל ס"פ מז, וכתב בזה"ל: "מפני ההבדל הזה שיש בין גאולה ראשונה ובין גאולה אחרונה, נאמר בגאולה ראשונה דברים טז, ג 'ואכלתם אותו בחפזון כי בחפזון יצאת ממצרים'. ובגאולה אחרונה כתיב ישעיה נב, יב 'כי לא בחפזון תצאו משם וגו", ולמה החלוף הזה... כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית, שהרי לא היו נגאלים רק לשעה. וכך היה ענין הגאולה גם כן, דומה לאור הברק שנראה ברקיע לשעה, ומיד עובר. ולא היתה הגאולה הראשונה דבר תמידי קיים. ולפיכך היה יציאתם בחפזון גם כן, כי כל דבר שאינו קיים תמידי הוא עובר במהירות לשעה. אבל הגאולה אחרונה, שהוא גאולה נצחית מבלי שנוי כלל, רק תמיד קיים. ולכך לא יהיה לדבר זה חפזון, כי החפזון מורה על דבר שהוא לשעה, וירא שמא יעבור הזמן, לכך ממהר מעשיו. אבל דבר שאינו לשעה, אינו ממהר. והדברים האלו מבוארים מאוד". אך עדיין קשה, כי כאן מבאר שטעם החפזון הוא משום ש"דבר שהוא מן השם יתברך פעל זה נעשה בלא זמן נמשך... כי הכל נעשה במהירות הגדול מפני כי הוא מן השם יתברך" וכן ביאר בשאר מקומות, וכמלוקט בהערה 309, ואילו בנצח ישראל שם מבאר טעם אחר, שהוא מחמת "שמא יעבור הזמן לכך ממהר מעשיו", ולכאורה אלו שני טעמים שונים. ועוד קשה, דהטעם שהנביא ישעיה נקט בו להעדר החפזון "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל" נראה כטעם לסתור, דאדרבה, דהואיל ו"דבר שהוא מן השם יתברך פעל זה נעשה בלא זמן נמשך", היה ראוי שלעת"ל נגאל דוקא בחפזון. ויש לומר, ששני טעמים אלו הם שני צדדים של מטבע אחת. שם המטבע הוא ההתנגדות הקיימת בין העולם הגשמי לדברים הנבדלים. הבטוי הראשון להתנגדות זו הוא החשש שמא יעבור הזמן, ופן גשמיות העולם תמנע את שעת הכושר מהדברים הנבדלים. הבטוי השני הוא הצורך להתגבר על הזמן, כי הזמן הוא גשמי, וכפי שכתב בדר"ח פ"א מי"ב שמ., וז"ל: "כי הזמן שייך אל הדברים שהם בעולם הזה, שהוא עולם הגשמי". והואיל והדברים הנבדלים הם מעל לגשם, לכך פעולתם נעשית שלא בזמן. דבריו שבנצח ישראל עוסקים בבטוי הראשון להתנגדות שבין הגשמי לנבדל, ודבריו כאן עוסקים בבטוי השני להתנגדות זו. אך לעת"ל, שהעולם יתעלה למדריגה נבדלת, שוב לא תהיה התנגדות בין הדברים הנבדלים לעולם, ואף הזמן של העולם לא יתפס כדבר גשמי אלא כדבר רוחני, "כי הזמן מתייחס אל הנמצא בו" לשונו בגו"א בראשית פ"א אות כב, ו"כמו שיש ימים ממש לבני אדם גשמיים, כך יש זמן לדברים שאינם גשמיים, ואינו זמן ממש" לשונו בח"א לב"ב עד. ג, קא.. והואיל והזמן שיהיה לעת"ל אינו עומד כנגד הדברים האלקיים, לכך "לא בחפזון תצאו". וזהו הטעם שנקט בו ישעיה, שהואיל ותהיו שרויים במדריגה אלקית נבדלת "כי הולך לפניכם ה' ומאספכם אלקי ישראל", לכך לא יהיה שום חיכוך והתנגדות ביניכם לבין העולם שתמצאו בו, ובהעדר התנגדות, חפזון מנין.